קו-סמוי

בלית ברירה אתחיל מההגעה שלנו לקו-סמוי, שסיבכנו שלא לצורך. קראו והחכימו.
כבר מהארץ כשתכננו את הטיול, הזמנו טיסת חזרה מציאנג מאי לבנגקוק דרך חברת אייר אסיה מוקדם על הבוקר. מבנגקוק התכוונו להמשיך ישירות לאיים - פוקט או קו-סמוי, איך שיתחשק, וחשבנו שייצא זול יותר. כל השבוע בצפון התלבטנו בין טיסה לסוראטאני, אוטובוס לסוראטאני + מעבורת לקו-סמוי, טיסה ישירה לקו-סמוי, רכבת לסוראטאני.... ובסוף בלי לתכנן כלום הופענו לנו בשדה התעופה סוורנחומי בבנגקוק בשעה 9:30 בבוקר. משם העניינים החלו להסתבך מעט - בטיסה הקרובה לקו-סמוי בצהריים לא היה מקום, בטיסה של 22:00 היו מקומות אחרונים (12 שעות בשדה?!), טיסות אייר אסיה לסוראטאני גם היו מלאות, ובקושי בקושי מצאנו שני כרטיסי טיסה לסוראטאני בחברת one-two-go בשעה 13:30 בצהריים אבל... משדה התעופה דון מואנג. אז תוסיפו למחיר גם מונית ספיישל במחיר של 250 באט. בקיצור, בשעה שלוש נחתנו בסוראטאני, ומייד ביציאה מהמטוס מחכה דוכן שמציע חבילות אוטובוס + מעבורת לקו-סמוי, קו-פנגאן, או קו-טאו, במחיר חביב של כ 300 באט לפרסונה. כמובן מייד קנינו שני כרטיסים לקו-סמוי, עלינו על האוטובוס המאוד מאוד מסודר ופתחנו בנסיעה ל Donsak במרחק של כ 70 ק"מ, משם יוצאת המעבורת. האוטובוס מודרני ומשוכלל, נהג אגד ממוצע היה מטיס אותו ב 120 קמ"ש בלי למצמץ, אבל כתבתי כבר פעם שהמקומיים נוסעים לאט? הנסיעה של 70 ק"מ לקחה 3 שעות(!!!!!!!!), במהירות ממוצעת של צב צולע, כאשר רבע שעה לפני ההגעה ליעד הנהג עשה גם עצירת מנוחה של חצי שעה. החבר'ה הצרפתים שהכרנו בדרך לימדו אותנו לקלל את הנהג בשלל שפות אירופאיות בשלב זה. פספסנו שתי מעבורות (שיוצאות כל שעה), המתנו עוד 50 דקות למעבורת השלישית, בשקיעה הפלגנו לנו לכיוון האי, ולקראת השעה תשע בערב סוף-סוף הגענו.
עכשיו חשבון פשוט:
טיסה מצ'יאנג מאי לבנגקוק 1700 באט, מונית משדה לשדה 250 באט, טיסה לסוראטאני 1600 באט, אוטובוס + מעבורת 300 באט (מחיר כולל 3850 ליחיד), זמן הגעה 13 שעות. לעומתנו זוג חברים טס יומיים לפני בטיסה ישירה של בנגקוק איירוייס מציאנג מאי לקו-סמוי ב4100 באט לאדם, יצאו ב 8 בבוקר, ובעשר בבוקר היו כבר שם.
נסיעה באוטובוס + מעבורת מבנגקוק לקו-סמוי (דרך סוראטאני) תעלה כ1200 באט במשך כל הלילה (12 שעות?) באוטובוס מפואר (חוסכים על מלון); ונסיעה ברכבת מבנגקוק + אוטובוס + מעבורת תעלה כ 1600 באט, מ7 בערב עד למחרת בבוקר (first class עם 2 מיטות בתא נפרד), לא כולל עלויות ההגעה לתחנת הרכבת המרכזית. ועכשיו תנחשו על איזו מהאופציות אנחנו ממליצים :)

בכל אופן כשהגענו סוף -סוף לדונסאק, כמעט בחשיכה, קלטנו שצריך לדאוג למלון כאן ועכשיו. שניות לפני העליה למעבורת סוכנת מלונות מקומית שיושבת ומחכה ללקוחות בתחנת המעבורות א. דיווחה שכמעט כל המלונות מלאים; ב. מצאה לנו חדר במלון, כאשר העברת הכספים התרחשה על המים כבר.
מתוך הסקר שוק שעשינו בארץ החלטנו בקו סמוי וקו-פיפי ללכת על מלונות מפוארים, ופשוט להתפנק כל הימים שהיינו שם, אז המחירים והבעיות בהתאם.
שמענו שהחופים המרכזיים בקו-סמוי הם עמוסים, בעיקר ציאוונג ולמאי, ולכן בחרנו במלון באמצע שומקום, בין העיירה נאטון Nathon שם עוגנת המעבורת, לכיוון למאי. המלון יפהפה, מפואר חבל על הזמן, עם שתי בריכות שחייה, אחת מהן נושקת לים, ושירות 7 כוכבים מתוך 5. קיבלנו חדר ב 2500 באט, עם יציאה ישירה לבריכה ושני דרגשים אישיים. החדר היה פנוי ללילה אחד בלבד, הבונגלוס ליד הים/הבריכה היו כולם תפוסים, ונשאר רק חדר פנוי אחד נוסף בקומה השניה (בלי הלוקסוס של להתגלגל מהמיטה למים) במידה ונרצה להשאר עוד. הגענו סחוטים מכל היום המטורף הזה, ישר צעקנו וואו, ורצנו החוצה מהמלון לחפש בילויים ואוכל. פה התגלתה הבעיה היחידה של המלון הזה - אין כלום מסביב. בכביש הראשי חושך מצרים, מפחיד ללכת בו לשומקום בתשע בערב, הצלחתי לדרוך על נחש דרוס כי לא ראינו מטר מלפנינו. איכשהו הגענו למלון השכן היחיד (5 דקות הליכה על הכביש, Big John's המומלץ שלא בצדק על ידי לונלי פלנט), רק בשביל לגלות מלצר מתחנחן בשם סוזן שהאיץ בנו להזמין, כי המטבח של המסעדה נסגר (השעה 21:30), ושני פנסיונרים גרמנים שישבו בשולחן לידנו והיו כל כך שתויים שלא יכלו לזוז, כנראה מהשעמום. פחדנו לעלות חזרה על הכביש, אז חזרנו למלון בהליכה על החוף, לקחנו לפטופ מהקבלה, והתיישבנו בחדר לחפש לנו לינה לימים הבאים.
מה נגיד לכם, סוכנת המלונות צדקה - כל המלונות המפוארים, וכל הבונגלוס ליד הים תפוסים (או עולים מעל 8000 באט), בלתי אפשרי למצוא מלון אחד שאפשר להשאר בו מספר ימים ברצף, אז אחרי שעה של גלישה וטלפונים הרמנו ידיים והלכנו לישון.
בכל מקרה אם מישהו מחפש פאר בשילוב עם בדידות מוחלטת, ולא מפריעה לו נסיעה של 15 דקות עד לפיצוציה הקרובה, המלון הזה הוא פשוט מושלם:
Rajapruek Samui Resort
95/5Moo.2, Lipa Noi, Thong Yang Beach Koh Samui
Tel: +6677423 Fax: +6677423115
http://www.rajaprueksamuiresort.com/

למחרת, לאחר ארוחת הבוקר ההכי טובה בכל תאילנד, נסענו במונית ב 600 באט לחוף צ'אוונג Chaweng, כי הבנו שבדידות זה לא בשבילנו. עברנו בלא מעט מלונות מלאים עד אפס מקום, עד שהגענו ל Palm Island Hotel בקצהו הצפוני של צ'אוונג, שם הזמנו בונגלו בגן ב 4000 באט ללילה ליומיים הראשונים. מלון יפה, עם בריכה, חוף ים עם דרגשים, לא משתווה למלון הקודם אבל ראינו שאין אופציות אחרות. הבונגלו בגן היה נהדר, שקט, עם תקרה מקומרת וחדר אמבטיה מפואר משיש אפור. ארוחת הבוקר היתה מעט מאכזבת יחסית למחיר וכללה כוס קפה וטוסט עם ריבה. כל השאר דרש תשלום, אבל מאוד נעים להתחיל את הבוקר בשתיית קפה ישירות על החוף.
חשבנו שחוף צ'אוונג עמוס כמו אילת בשיא העונה, אבל לא. המשמעות של עמוס בקו-סמוי היא שיש אנשים. גם בשעות היום אפשר להתהלך על החוף בעיניים עצומות ולא להתקל באף אחד. כל כמה מטרים משתרע לו על דרגש אדם אחד או שניים, ומדי פעם עובר זוג בהליכה ספורטיבית. החלק הנחמד בחוף צ'אוונג הוא מוכרי האוכל שמסתובבים על החוף ומציעים תירס, או פירות טריים, או גלידה. החלק הפחות נחמד זה מוכרי הבגדים והתכשיטים שמביאים את הסחורה עד אליך, ומדי פעם מפריעים לשנת השיזוף. בנוסף מסתובבים שם גם מוכרי קעקועי חינה עם אלבומי דוגמאות. הקעקוע נעשה במקום, על החוף, באיכות טובה.
המלונות הרציניים יושבים עם ה"גב" לכביש הראשי, וה"פנים" לים. בין המלון לים בדרך כלל תהיה בריכה, ויציאה לחוף המשותף, ולעתים קרובות גם מסעדה ישירות על החוף. הכביש הראשי מספרו 4169 והוא עוקף את כל האי ומגיע לכל החופים ולשדה התעופה. ממנו יוצא שילוט לכל האטרקציות התיירותיות באי, וההתמצאות בקו סמוי בזכותו קלה מאוד - פשוט נוסעים בו ועוקבים אחר השלטים, רק רצוי לדעת בגדול איפה נמצא כל חוף, כדי לשמור על הכיוון הכללי. על הכביש לפני המלונות בחופים יתרכזו כל החנויות, המסעדות, סוכנויות הנסיעות, המועדונים. החופים צ'אוונג ולמאי הגדולים הם הכי עשירים במסעדות ומועדונים, בנאטון יש בעיקר חנויות ולא נשכח את שוק האוכל המעולה ישר על המזח, והחופים הקטנים יותר כמו ביג בודהא , בו פאט, באן-קאו יכילו גם חנויות ומסעדות, בהיצע מצומצם. לאחר השקיעה צ'אוונג ולמאי מתעוררים לחיים עם שלל נורות צבעוניות שמקשטות כל מסעדת חוף, אין יותר רומנטי מלטייל יחפים על קו המים ולעצור לנשנוש או ארוחת ערב. בכביש הראשי המסעדות פתוחות עד 23-24 בלילה, גם הטובות שבהן חצי ריקות, ובסמטאות תמצאו ברים ומועדונים שפתוחים עד 4-3 בבוקר ומרכזים את כל האלכוהול והאהבה באי. בחוף צ'אוונג בסמטת Green Mango, שהוא המועדון המפורסם ביותר לפי כל מדריכי הטיולים, ניתן לראות את הפרדוקס - גרין מנגו עצמו ריק לחלוטין, וכל המועדונים מסביבו מפוצצים עד אפס מקום בתיירים ששותים, תיירות ששותות, הסטוצים שביניהם, והבנות התאיות שגם באו לתפוס נתח מהשוק. האווירה מעולה, האלכוהול נכנס בקלות, המוסיקה - כמו בכל מועדון, הריקודים זורמים, כולם שתויים אבל מתנהגים בנימוס, והלילה עובר בהנאה בין אם בתצפית, או בציד. מומלץ, למרות שהמחירים כאן לא זולים בכלל, עם פיצה גרועה ב 10 שקלים, ובאקט ב50.

לאחר שהתמקמנו במלון, החלטנו שאנחנו צריכים להמשיך ולארגן את המשך הטיול באיים לפני שנתקע שוב בלי מלון וכרטיסי טיסה. נכנסנו לסוכנות נסיעות Unicorn בחוף צ'אוונג מול מגדל השעון, ובמקרה נפלנו על סוכנת הוגנת, מסודרת, מבינה בלוחות זמנים (בתאילנד זה נדיר), ובעלת העיניים ההכי יפות שפגשנו אי פעם. בכל אופן, הזמנו מעבורת עם איסוף לקו-פנגאן למסיבת ה halfmoon ב 14.2, גסטהאוס בסיסי בקו-פנגאן ליד המזח, מעבורת חזרה לקו-סמוי למחרת בצהריים, טיסה אחה"צ לפוקט, מלון בפוקט, ולמחרת מונית ומעבורת לקו-פיפי וחזרה לפוקט כעבור יומיים, וטיסה מפוקט לבנגקוק.
בקיצור, התיאום של לוחות הזמנים, ההזמנות, הדפסת כל השוברים, אישרור כרטיסי הטיסה לקחו בערך שעתיים, במהלכם אני פיתחתי כאב ראש סוער במיוחד, והוצאתי 19,500 באט עבור הכל לשנינו (2450 ש"ח). המחירים היו סבירים ביותר, הלו"ז מדויק מאוד, מחירי כרטיסי הטיסה היו זולים יותר מאשר באתר הרשמי של חברות התעופה שבדקתי לבד(?! הפתעה).
בכל אופן, אישי לא יכל עוד להתמודד עם הצפת הניירות והטלפונים בסוכנות הנסיעות, והבריז כעבור חצי שעה להשכיר טוסטוס. כמובן שיצאה מזה חוויה, כאשר הוא הצליח לרסק את הטוסטוס עם המוכר רכוב מאחור, ובעצמו קפץ לו על רגל אחת הצידה, בעודו סובל משריטות קלות בקרוקס. תודה על כך שהוא 1.90, שהמוכר והטוסטוס שרדו ולא דרשו כסף, ותודה שלא הייתי נוכחת. בכל אופן, עד שיצאתי מהסוכנות חמושה בכרטיסים ואופטלגין, הוא כבר בא לאסוף אותי בסוזוקי 4X4 דו מושבית ב800 באט עם ביטוח.

עכשיו היינו מוכנים סוף-סוף להרגע ולהתרווח. אז מה שעשינו בחמשת הימים שנותרו לנו בקו-סמוי זה להסתובב באוטו בכל האי, לנסות כל מני מזונות מוזרים במסעדות או דוכנים, קצת בטן-גב (התכוונו לעשות הרבה, אבל השתעממנו), וכמובן בדקנו אטרקציות מומלצות. לדוגמא מפלי Namuang שזהו המפל ההכי גדול באי, בסביבות ה 80 מטר, והוא ידוע בעיקר בצבע האדום של הסלעים, שיוצר כל מיני צורות פנים. זהו גם המפל עם הגישה ההכי קלה מהחניה, והחניה בתשלום 20 באט. הוא מלא בתיירים שעוברים מגדה לגדה ונכנסים למים, בדרך למפל ישנו מחנה פילים המציע טיולים עם ארוחות במפל, ובכלל כל העסק מאוד ממוסחר, מה שלא מונע ממנו להיות יפה.
נעים לבקר בחוף ביג בודהא, הוא קטן מאוד עם כמה חנויות מגניבות של פסלונים ו"אמנות זבל". בעיקר שווה להגיע למקדש וסביבתו לקראת השקיעה, שהיא פשוט מחשמלת. ניתן לצפות בנזירים מתפללים, והמבקרים מקבלים מקלון ומתבקשים לעבור לאורך שורת הפעמונים במקדש ולצלצל. פשוט מקסים, והמראה של פסל הבודהא הענקי הזה משדרג את כל המקום.