לבד בציאנג מאי

בסיום הטיול של טאנה היה כיף גדול לישון עד מאוחר. לאחר שהתעוררנו בנחת, יצאנו לטייל ברגל בציאנג מאי ובקלות רבה מצאנו את עצמנו מסיירים במקדשים הרבים הפזורים בקרבת המלון, ובעצם בכל מרכז העיר, והעיר העתיקה. כל מקדש שווה כניסה וסיור. כל אחד מהם מעוטר ידנית בכל סנטימטר של השטח. הקירות הפנימיים מקושטים בציורי קיר, הקירות החיצוניים מוזהבים, מכוסים במוזאיקה של זהב, זכוכית צבעונית. על כל כניסה מגינים שני שדים מעוטרים, או שני נחשים. לפי המיתולוגיה הבודהיסטית הקופים מאכילים את בודהה, הציפורים משקות אותו, ונחש קוברה מגן עליו מפני השמש, לכן ניתן לראות הרבה פסלי קופים ונחשים במקדשים.

אחד המקדשים המפורסמים בציאנג מאי הינו מקדש ה Jade Buddha שנמצא במרכז התיירותי של ציאנג מאי, בין העיר העתיקה לשוק הלילה, וניתן למוצאו בקלות כי יש שילוט רחוב בערך בכל מקום. שמו המקומי הוא Wat Ou Sai Kham והפירוש הוא מקדש חולות הזהב. במקדש ניתן למצוא פגודה קטנה עתיקה בת מעל 300 שנה, שזהו המקדש המקורי שננטש על ידי הנזירים בגלל שהכפר המקומי לא יכל לפרנס אותו יותר. היא חבויה בתוך פגודה גדולה יותר, שנבנתה מתרומות במאה הקודמת. בבנין המרכזי יימצא הפיצ'ר העיקרי של המקדש - 4 פסלי בודהה העשויים מג'ייד מסוגים שונים. בכל אחד מהם נקדח חור, ולתוכו הוכנסו בטקס מיוחד פיסות משרידיו הקדושים של בודהה. כמו כן המקומיים מאמינים שנגיעה בבטנו של פסל הבודהה המרכזי במקדש מגשימה משאלות. במקום נמכרות גם מזכרות רבות העשויות מג'ייד, ומביאות מזל.
כתובת המקדש: 24Chang Moi Kao Rd. Chiangmai City

מקדש שחייבים לבקר בו, בין הידועים והקדושים בכל תאילנד הינו מקדש Wat Phrathat Doi Suthep, שנמצא במעלה ההר המשקיף על כל ציאנג מאי. המתחם הנוכחי נבנה במאה ה 16, והורחב ושופץ בהמשך. 306 מדרגות NAGA (נחש) מובילות למקדש, למי שמתקשה יש רכבל בתשלום סמלי, אבל הן קלות לעלייה. המקדש מכיל שרידים קדושים שנתגלו במאה ה 14, והובלו למקום על גבו של פיל לבן, אשר מת מהמאמץ. במהלך הסיור תיתקלו בפסלו של הפיל הלבן, שורות ארוכות של פעמונים, מגדל ובו פעמון וגונג ענקי, נקודת תצפית על כל ציאנג מאי, ומתחם פנימי גדול עם המוני פסלים מוזהבים של בודהה בכל הצורות והגדלים. הפעמונים ניתנו כמתנה למקדש מכל מני מדינות שכנות. כל שנה מציינים את הלידה, ההארה, והפטירה של בודהה בטקס Visakha Bucha day, במהלכו נזירים עולים במדרגות, מתפללים, ושופכים מים. במתחם המקדש ישנם גם קברים שהם בעצם לוחות שיש קטנים עם שמו של הנפטר, וכנראה שמאחוריהם נמצא האפר.
הכניסה עולה 30 באט, וההגעה היא במונית הטנדר האדומה (טוקטוקים לא יכולים לעלות על ההר). המוניות ממתינות ליד הכניסה לגן החיות במורד ההר עד שתתמלאנה באנשים. הנסיעה מעלה עולה 40 באט לאדם, הלוך וחזור 70 באט, כאשר הנהג מתחייב להמתין שעה לכל הנוסעים, ובאמת מחכה. אנחנו נזקקנו לשעתיים, אך בהחלט ניתן להסתפק בשעה.

במהלך היום הראשון הספקנו גם לעבור מהמלון של טאנה, שהתגלה כמעט רועש מבפנים ומפוצץ מדי בישראלים לטעמנו. תוך דקות מצאנו חדר במלון בסוי הסמוך, ב 810 באט ללילה כולל ארוחת בוקר, מעלית, ספא, חדר עם אמבטיה ווילון אמבטיה (!), מים רותחים מדוד מרכזי, ובלי ישראלים בכלל. למי שהתקציב מאפשר, אנחנו מאוד ממליצים Tapae Hotel , Soi 4, Tapae Rd. Chiang Mai
הערת ביניים קטנה למה לא אהבנו ישראלים - יפאנים לא צועקים במסדרון בארבע בבוקר "איציק, איציק, איפה המפתח/תיק/חולצה" דבר ראשון; ודבר שני, כשאתה יוצא בבוקר לשתות כוס קפה, אתה עוד לא רוצה לדבר עם אף אחד, אז לפגוש בלובי עוד לפני הקפה 40 איש שאתה מכיר וכולם רוצים לספר לך משהו... זה מדכא, למרות שמאוד שמחנו לראות את אותם האנשים באמצע היום.

בערב, כמו בכל ערב, רגלינו אוטומטית נשאו אותנו לשוק הלילה. הוא משתרע על רחובות שלמים, במרכזו דוכני אוכל זולים מכל מיני סוגים (פירות ים, הודי, סושי, מוקפצים), והמנות נקנות במעין תווי קניה שקונים בקופה נפרדת, ואפשר לפדות את המיותרים תוך 24 שעות. ליד דוכני האוכל יש מסעדה גדולה של פירות ים, עם שולחנות פלסטיק פשוטים שכל הזמן מלאים, ולא סתם. הכל טרי-טרי, לא זול במיוחד, אבל טעים מאוד. בנוסף, במרכז שוק הלילה ישנם שולחנות מול במה, עליה כל ערב יש הופעות בחינם של מוסיקה וריקודים תאילנדיים. ביומיים הראשונים לטיולינו בשוק לא קנינו כלום, פשוט היה מרתק להסתובב בתעשיית הבסטות הענקית הזו, לראות את המוכרים, התיירים, הטוקטוקים, הבדים, בתנועה מתמדת. בשעות הלילה לפני השינה קינחנו במסאז' בספא של המלון (בכל שעה בתיאום מראש, במחיר רגיל). נפלנו על מעסה מצחיקה, עם אנגלית טובה להפתיע, שסיפרה לנו על לקוחות משונים שהיו לה (כמו השיכור שביקש ממנה לא לעשות לו מסאז', ישן שעה בכורסא, קם, שילם, והלך), ועל תיירים יפאנים שבאים לתאילנד לשחק גולף, כי זה הרבה יותר זול, וגם להשיג בחורות צעירות. היא סיפרה גם על עצמה, בת 36 גרושה ומחפשת במרץ, אמא לבת 16 שגרה אצל הסבתא בציאנג ראי, והיא נוסעת לבקרה פעם בכמה חודשים.
בקרבת החומות של העיר העתיקה ישנם כמה בארים, חלקם עם מוסיקה חיה, שפתוחים עד שתיים בלילה, ומתמלאים עם החשיכה בתיירים שתויים, ולעתים גם מקומיים שתויים. חיי לילה נחמדים, שמשאירים אנרגיה לטיולי מחר בבוקר.

במקדשים ביום הראשון הכרנו גם כל מני תאילנדים מעניינים, גבר מבוגר שעוסק באגרוף תאילנדי וחי באוסטרליה עם אשתו האוסטרלית והגבוהה ממנו בראש וילדיהם הבוגרים, והגיע לביקור מולדת. הכרנו גם בחור צעיר מבנגקוק, שהגיע לציאנג מאי להזמין לעצמו חליפות לקראת העבודה החדשה שלו בתור דייל קרקע. לדבריו רבים מבנגקוק מגיעים לציאנג מאי לקנית מלתחה עסקית, העיר ידועה בחייטים טובים ומחירים זולים. אותו הבחור סיפר לנו שביום למחרת יתקיים טקס הפיכת הנערים המתלמדים לנזירים, וגילוח פומבי של ראשם, מוקדם בבוקר בעיר העתיקה. לכן למחרת ב6:15 כבר היינו מחוץ למלון, ובזריחה נכנסנו בשער Tapae Gate הקרוב לעיר העתיקה. אגב, ליד השער הזה נמצא גם אצטדיון אגרוף תאילנדי. לא הצלחנו למצוא את הטקס המבוקש, אך סיירנו בכל העיר העתיקה, צפינו במקומיים מביאים למקדשים מנחות של אוכל צמחוני לנזירים (בעיקר אורז, ביצים, ולעתים גם מוצרים שימושיים כמו אבקת כביסה וסבון). נכנסנו להרבה מקדשים שונים בדרך לראות תפילות, פסלי בודהה, ופעם אחת קרב תרנגולים מרשים במיוחד בין תרנגולי המקדש. היה מעניין במיוחד לראות את המקומיים קמים ונוסעים לעבודה, פותחים את בתי העסק, מסיעים את הילדים לבתי הספר, ואוכלים ארוחות בוקר מלאות של אורז, נודלס ובשר (ארוחות צהריים לכל דבר). מונומנט של שלושת המלכים, שנמצא במרכז העיר העתיקה לפני מוזיאון האמנות, מושך אליו מקומיים שמניחים לפניו מנחות, מבעירים קטורת ומתפללים. למרות שהמונומנט נמצא במרכז רחוב, על מנת להתקרב אליו יש להסיר נעליים, והכל נקי. כשהתעייפנו עצרנו לקפה בחצר של מלון בוטיק קטן מדהים ומעוצב Villa Duang Champa (מחיר חדר כ 3000 באט, מאוד מיוחד ויפהפה ומודרני, הלוואי והיה כסף http://www.duangchampa.com/ ) וחזרנו למלון לישון כמה שעות עד הצהריים. בצהריים מצאנו נהג מונית נחמד שלקח אותנו במחיר של 400 באט למפלי Mae Sa שנמצאים 16 ק"מ מציאנג מאי. בדרך עברנו ליד בסיסי הצבא התאי, כולל מתחם אימוני צניחה. הנהג סיפר שבעבר מפלי מאי-סא היו מאוד פופולריים בקרב התאים כמקום בילוי בטבע, והיו מלאים בסופי השבוע. אבל בעקבות גל התיירים מחיר הכניסה התייקר מ 30 באט ל 200, ובאמת המפל היפהפה הזה היה כמעט ריק מאדם. ישנם 10 מפלונים קטנים, שמתפרסים על מס' קילומטרים של שבילים מאורגנים נוחים מאוד, טובלים בירוק, עם מקומות ישיבה מסודרים, מקומות בהם ניתן להכנס למים הקרים מאוד, ונקודת תצפית. נפלא לבוא עם בגד ים, מחצלת וסנדוויץ' ולבלות כמה שעות בפיקניק בגן עדן. הנהג המתין לנו בסבלנות כמעט שלוש שעות, וחזרנו העירה לעוד סיבוב בשוק הלילה, שני קילוגרמים של שרימפס ענק במסעדת השוק, ומסאז' לילי.

ביום האחרון בצפון התלבטנו האם להשכיר רכב ולנסוע לצפון לכיוון פאי, או לחלופין (וזו היתה ההצעה המנצחת) לבלות יום שלם עם פילים, שלחלוטין כבשו אותי במופע הפילים בטאנה. מצאנו פרסומת במפת תיירים של חווה בכפר האנג-דונג 30 ק"מ מציאנג מאי, אשר מציעה טיולים אישיים (עד 6 איש) על פילים. טלפנו, ביררנו, וקבענו שיאספו אותנו מהמלון ב7:15 בבוקר, והמיניבוס הגיע בדיוק בזמן. בפנים המתינה לנו בחורה בשם נאט, וזוג צעירים אוסטרלים מסידני, ג'יימס וסנדי, מאוד פתוחים וחברותיים. התחלנו בשוק מקומי, בו קנינו פירות לכבד בהם את הפילים (שהתברר שאוהבים בננות כמובן, מנגו צעיר ירוק, ולימונים), ונאט קנתה מצרכים לארוחת הצהריים שלנו. משם המשכנו לחווה, שנמצאת במרכז כפר האנג-דונג, בינות לשדות האורז. החווה מנוהלת על ידי פאט (שם מלא Patara) ששם לעצמו כמטרה להציל פילים, ואוסף אותם מכל תאילנד. בחווה יש מספר פילים מצומצם, ותוכנית רבייה של פילון אחד. פותחים בהרצאה קצרה על היסטוריית השימוש בפילים בתאילנד - קודם למלחמה, אחר כך ביערנות, וכאשר נאסרה כריתת עץ הטיק בתאילנד בשנות השבעים הפילים המובטלים הופנו לתיירות. לאחר הסבר קצר על התנהגות נאותה ליד פיל, אנו מובלים כל אחד להכיר את הפיל האישי שלו למשך היום, והמאהוט (מוביל הפילים) האישי גם כן. בעלי זכה בפילה שמחה בשם קוואן, שלא הפסיקה לצהול ולנפנף באוזניה כל היום (סימן של שביעות רצון), ואילו אני חוברתי לבון-פאק, פיל זכר יחיד בחבורה. כיבדנו את הפילים בפירות שהבאנו, חוויה מיוחדת במינה. העור שלהם רך ומעט מחוספס, צומחות ממנו שערות קשיחות בודדות, ולכל פיל דוגמא ייחודית של כתמים, וצורת אוזניים. יש להם ארבע שיניים טוחנות בצורת סירה, שמתחלפות מספר פעמים במהלך חייהם, ושקועות מסביב ללשון חלקה מאוד. הם נותנים להכניס להם את האוכל ישירות לתוך הפה, ולגעת! אנחנו מובילים את הפילים לנחל, נכנסים איתם למים עם דלי ומברשת, ועושים להם אמבטיה רצינית שניכר שהם נהנים ממנה מאוד, צוהלים ומשפריצים מים מהחדק בחזרה. לאחר מכן מלמדים אותנו איך לעלות על הפיל (יש מספר דרכים, החל מלעלות עליו כשהוא שוכב, מרים רגל אחורית או קדמית, או מעלה אותך על החדק). רוכבים על הפיל בישיבה על הצוואר, כאשר הברכיים אמורות להשען על בסיסי האוזניים, וכפות הרגליים על השכמות. אין שום חבל או אוכף להחזיק, יושבים הרבה יותר גבוה ממה שזה נראה על הקרקע, וברכיבה בדרך סלולה מאוד קשה להחזיק מעמד ולא לצנוח למטה. בהליכה דרך הג'ונגל לעומת זאת הישיבה על הפיל הופכת להיות הרבה יותר קלה. השליטה על הפיל היא באמצעות מספר פקודות שנכתבות בעט על האמה, ועל ידי מגע מאחורי האוזניים בכף הרגל (ימין, שמאל, מהר, לאט). אנו רוכבים על הפילים בתוך הג'ונגל ומגיעים למפלון קטן. הפילים נכנסים למים, המאהוטים איתם, וגם סנדי העיזה להכנס על פילתה לתוך המים (ואחרי 4 פילים, בוץ). אוכלים ארוחת צהריים שבושלה ע"י נשות הכפר על מצע עלי בננה מהרצפה, בידיים (אחת הארוחות הטובות בחיי, האורז ההכי טעים זה בטוח) , ואת השאריות נותנים לפילים, כולל את המפה. בדרך חזרה רוכבים דרך שדות האורז, המאהוטים כורתים קנה סוכר ומאכילים את הפילים, וגם בני האדם ייהנו ממנו. לאחר שמקלפים את הקליפה החיצונית נוגסים בחלק הסיבי הפנימי ומוצצים מיץ מתוק מאוד, אין פלא שהפילים מתים על זה. בערך בשעה ארבע המיניבוס החזיר אותנו למלון, לאחר היום ההכי מרגש שהיה לי בתאילנד. התחושה של להיות קרוב כל כך לחיה המדהימה והאינטליגנטית הזו פשוט לא ניתנת לתיאור.
הטיול יקר, 4200 באט לאדם, אבל החוויה שווה את זה ובגדול. כולל איסוף ופיזור מהמלון, ודיסק תמונות שלצערנו שכחנו לאסוף מהלובי של המלון בציאנג מאי בבוקר למחרת לפני הטיסה לבנגקוק. ליצירת קשר:
http://www.pataraelephantfarm.com/
e-mail: pat_theerapat@hotmail.com
טלפון: 081-9922551 081-6170958 086-1827091