הדבר הראשון ראשון ראשון שהפתיע אותי בתאילנד זו כמות המים שיש להם, ולא מעריכים אותם. האדמה כל כך פורייה שיש תחושה שאם אתה יורק עליה יצמח מזה גן. הכל ירוק. התאים מבזבזים מים באופן שגורם לישראלי המיובש להתעלף - משקים צמחים בגן עד שהעציצים מתחילים לצוף, ואז שוכחים לסגור את המים, והצינור פשוט שוכב ומשפריץ שעות. בכמה מהשירותים הציבוריים המים בכיור פשוט זורמים, ואין אפילו ידית לברז כדי לסגור אותו. בברזים שניתן לסגור, התאים לא טורחים לעשות זאת. וכמובן הכמות המדהימה של נחלים ומפלים, גם על האיים. למשל על קו-סמוי ששטחו כ 240 קמ"ר ואפשר להקיף בנסיעה תוך שעתיים, יש 4 מפלים, מתוכם אחד גדול!
מושג הזמן בתאילנד הוא מאוד גמיש, עד לרמה ששווה לציין את זה במיוחד. חנויות ולעתים גם מוסדות נפתחים באיחור אופנתי של שעה ממה שכתוב בשילוט. בצפון ובאיים גם תאילנדים שיודעים אנגלית לא מבינים שאלות כמו "כמה זמן לוקח להגיע ל...." או מבינים את השאלה, אבל מכבדים אותך במבט "למה לעזאזל אתה שואל את זה?!", ובודדים בלבד מסוגלים לתת הערכת זמן מדויקת. לרוב הערכות הזמן שנותנים לכם תוסיפו שעה וחצי לפחות, וכך תגיעו במדויק. רק מי שכל הזמן עובד עם תיירים עצבניים הפנים שזמן=כסף.
מושג הזמן בתאילנד הוא מאוד גמיש, עד לרמה ששווה לציין את זה במיוחד. חנויות ולעתים גם מוסדות נפתחים באיחור אופנתי של שעה ממה שכתוב בשילוט. בצפון ובאיים גם תאילנדים שיודעים אנגלית לא מבינים שאלות כמו "כמה זמן לוקח להגיע ל...." או מבינים את השאלה, אבל מכבדים אותך במבט "למה לעזאזל אתה שואל את זה?!", ובודדים בלבד מסוגלים לתת הערכת זמן מדויקת. לרוב הערכות הזמן שנותנים לכם תוסיפו שעה וחצי לפחות, וכך תגיעו במדויק. רק מי שכל הזמן עובד עם תיירים עצבניים הפנים שזמן=כסף.
המקדשים דורשים מעט הכנה מיוחדת - הסרת נעליים לפני הכניסה חובה, ותמיד נקי בפנים. את הנעליים נהוג לזרוק במדרגות ליד הכניסה, ושם הן נשארות. במקומות תחת כיפת השמיים כדאי לבוא עם גרביים, לא בגלל שמלוכלך אלא בגלל שהמרצפות מתחממות נורא מהשמש. הלבוש הוא צנוע בסגנון תאילנדי - הכתפיים והברכיים צריכות להיות מכוסות - אז בלי שורטס וגופיית ספגטי, ועדיף גם לא שקוף וצמוד מדי. מותר להכנס עם מחשוף, או שרוול קצרצ'יק שרק עובר את הכתף. בחלק מהמקומות יש אפשרות להשאיל במקום שאל או חצאית מעטפת לזמן הביקור במקדש. התאים מעירים בעדינות למי שלא מספיק מקפיד, אבל תמנעו מאי נעימות ותכבדו את הדת של האנשים החביבים הללו, הרי לא יעלה בדעתכם לנסות להכנס לבית כנסת, או כנסייה, או מסגד בגופייה ומיני (וראיתי גם כאלו). אגב, אסור לנזירים לגעת באשה, אז אין טעם לנסות להצטלם איתם בחיבוק.
ברוב הבתים הפרטיים ובתי העסק יימצא מקדשון קטן שנקרא בית רוחות (בגדלים ורמת גימור משתנה), והתושבים מבעירים לפניו קטורת ומניחים מנחות. בהמון מקומות ברחבי תאילנד תימצאנה גם תמונות של המלך או המלכה, וגם לפניהן מבעירים קטורת ומניחים מנחות, כמו לפני מקדש.
התמצאות:
הכבישים הבינעירוניים בתאילנד פשוטים, לא מבלבלים, עם שילוט ברור ותדיר באנגלית. אין שום צורך במפה מפורטת בנסיעה באיים או בצפון, מספיק מפת תיירים חינמית עם נקודות ציון תיירותיות כדי לנווט את הכיוון הכללי של הנסיעה. בתוך הערים חלק גדול מהכבישים הם חד סטריים, גם הכבישים המרכזיים, וכדי להגיע פשוט נוסעים בריבועים. גם בתוך העיר ברחובות הראשיים יש שילוט ברור באנגלית, שלטים מכוונים לאטרקציות תיירותיות, ושמות הרחובות באנגלית.
הכתובות בכל הערים שהיינו בהן, כולל בנגקוק נכתבות כך: שם הרחוב ומספר SOI, ואח"כ מספר בית. מכל הרחובות הגדולים בעיר יוצאות כל מס' מטרים סמטאות בזוית ישרה, לכל סמטה קוראים סוי ומספר, והוא משמעותי לנהגי המונית והטוקטוקים - זה לא מספיק להגיד לנהג את שם הרחוב, חייבים לזכור מספר סוי.
תחבורה:
לא יצא לנו להשתמש בתחבורה ציבורית עירונית כגון אוטובוסים או סקיי-טריין בבנגקוק, רוב הזמן שכרנו רכב, או הלכנו ברגל עם נסיעות מזדמנות בטוקטוק. ג'יפ סוזוקי סמוראי 1.3 קטן 4X4 עם 2 או 4 מושבים יעלה כ 800 באט ל 24 שעות עם ביטוח, באיים ובצפון כאחד. ישנם רכבים יותר חדשים, ויותר יקרים. ההשתתפות העצמית היא כ 5000 באט (600 ש"ח). השכרות רכב ניתן למצוא בשפע בכל רחוב מרכזי, ובבתי מלון. המקומיים ורוב התיירים באיים נוהגים בטוסטוסים, כאשר המקומיים מצליחים להרכיב על טוסטוס 100 סמ"ק את שלושת ילדיהם, האשה, האמא, שני שקי אורז, ומחברים את הבסטה לצד. יש אפילו מוניות טוסטוס. הטוסטוסים עולים החל מ 200 באט ליממה ל 100-125 סמ"ק, אין עליהם ביטוח בשום מקום בתאילנד, ולכן חייבים לבדוק טוב טוב לפני ההשכרה. טוסטוס חדש מחנות יעלה כ 4500-6000 באט. די מפחיד לנסוע עליהם בכבישים ההרריים מאוד (נאמר גם על ידי בעלי אופנוע בארץ), ויש הרבה תיירים שנפצעים - נופלים או נכווים ברגל מהאגזוז, בעיקר מי שיושב מאחור. בעלי רצה בהיעדרי לשכור טוסטוס, אבל ברגע שניסה להרכיב את המוכר מאחור התהפך, וחזר עם ג'יפ.
ניתן לשכור גם ATV, הלוא הוא הטרקטורון המוכר, במחיר של 1300 באט (בין הדברים ההכי יקרים שניתן לנסוע בהם). הבעיה היא שאסור להכנס איתו לתוך הערים והכפרים, אבל בחלק מהמקומות, כמו קו-פנגאן, אף אחד לא מקפיד.
הדלק עולה כ 33 באט לליטר בתחנות דלק רגילות, ויש גם תחנות דלק בלתי רגילות בתוך חצרות בתים לצידי הדרך עם שלט קרטון GAZOLIN. זה בעצם חבית דלק שממנה שואב בעל הבית במשאבת יד לתוך צנצנת מדידה מספר ליטרים של דלק אדום כהה במחיר של כ 50 באט. ניסינו והATV בלע אותו כמו דלק רגיל. נתקלנו גם בתחנת דלק שפועלת על מטבעות ונראית כמו מכונה למכירת שתייה.
צורת הנהיגה הפופולרית בתאילנד היא לאט-לאט, בלי לחץ, ובלי לעבור את קו ה 70 קמ"ש בכביש בינעירוני. הם רגועים, לא צופרים, תמיד תמיד נצמדים לשולי הכביש כדי לאפשר עקיפה. רק בבנגקוק נתקלנו בנהגים שמתקרבים ל 100 קמ"ש, וגם שם זה נדיר.
ישנם הבדלים בין סוגי המוניות והטוקטוקים בין הצפון, בנגקוק והאיים. בצפון הטוקטוקים הם המקוריים, כלמר קופסת פח מקושטת על 3 גלגלים, וספסל אחד מאחורי הנהג. נעים לנסוע בו בזוג, ראינו גם שישה אנשים ואני עדיין לא מבינה איך הם נדחסו פנימה. בפוקט הטוקטוק הוא משאית קטנה עם 4 גלגלים, עם 2 ספסלים אחד מול השני מאחור, ופתח ליציאה ביניהם. למשאיות הטוקטוק האלה יש איגוד, ופרייסליסט קבוע לפי שעת היום והמרחק, אז לא תמיד ניתן להתמקח, אלא עדיף לחכות שעוד אנשים יצטרפו לנסיעה ויתחלקו בנטל. בבנגקוק הטוקטוקים דומים לאלה שבצפון. בצפון ובאיים ישנן גם מעין "מוניות שירות" - טנדר אדום שמאחורה הותקנו 2 ספסלים לאורך, והכניסה היא מכיוון דלת הבגאז' החסרה. הן נוסעות במסלולים קבועים יחסית, ובדרך כלל מחכים עד שמתמלא באנשים (8 מאחור ו1 ליד הנהג, אבל המקומיים נכנסים בכיתות שלמות, נתלים על המדרגה מאחור, ומשתמשים במונית להובלות). לנו יצא לנסוע במונית טנדר כזו עם אופנוע (!) שעמד בין הספסלים, רגע לא ייאומן.
מחירי המוניות באיים הם ההכי יקרים, ואילו בבנגקוק הטוקטוקים הכי זולים, במיוחד לנסיעות קצרות, אפילו 20 באט לנסיעה של כמה בלוקים (בנסיעה דרך איזור עם עומס תנועה המחיר ימריא, או שהם יסרבו לנסיעה ובצדק). בכל מקרה צריך להתמקח, בעיקר בנסיעת טוקטוק.
שוטרי התנועה הם לא רבים, ובעיקר נמצאים ליד מרכזי קניות עמוסים או בתי מלון, מסדרים את התנועה עם משרוקית בלתי נסבלת. שמענו את השריקות מהקומה ה 11 במלון, עם חלון סגור!
הקניות:
ניתן לעשות בכל מקום, יש בסטה או מוכר בכל פינה, ואתה לא יכול להמנע מהם גם אם תרצה. בבסטות רצוי להתמקח על המחיר, וזה פרקטי להוריד את המחיר ב 40% מההתחלתי. המיקוח נעשה אך ורק ברוח טובה, עם חיוך ובלי צעקות, ברגע שהמחיר נמוך מדי לדעת המוכר, או שההתנהגות לא מוצאת חן בעיניו, הוא פשוט יפנה אליך את הגב ויעבור לקונים אחרים, ולא חסר. התאים אוהבים כשמתמקחים איתם יפה ומעניין, במחמאות למוצר, ובחיוך, עד לצורה של אמנות כמעט. למי שמתקשה בשפה תמיד יימצא מחשבון עליו מקלידים את הסכום, ותמיד תקבלו הנחה על קניית כמה מוצרים יחד.
בעינינו הקניות ההכי מעניינות היו בשווקי הלילה בצפון, המחירים והאיכות טובים וישנם כמה מוצרים ייחודיים שתתקשו למצוא בבנגקוק או באיים. ההמלצה הגורפת היא - אם ראיתם משהו שאוהבים באמת, תקנו ומייד, כי לא תמיד תמצאו דבר זהה בהמשך, ותצטערו. באיים המחירים עולים, האיכות יורדת, ורוב המוצרים פחות ייחודיים ויותר מערביים - חולצות, ג'ינסים, ומכנסי billabong. בבנגקוק כדאי למי שמחפש מסע קניות להגיע לאזור הקניות ליד Bangkok sky, מבחר עצום של בגדים איכותיים בחצי המחיר מהארץ, באלף שקל אפשר לחזור לארץ עם מלתחה חדשה ומעולה, ויש המון מידות גדולות וגדולות מאוד.
טלפונים סלולריים בקניון ה MBK ישנה קומה שלמה ענקית רק של טלפוניה, המכשירים של דור 3 חצי מחיר מהארץ ומבחר ענק. אל תשכחו לבקש שיפרצו לכם את הטלפון לעברית, בתוספת של כמה שקלים למחיר. מבחינת ציוד צילום ואלקטרוניקה - כרטיסי זכרון למצלמה במחירי הארץ, מה שיותר זול הוא מזויף. גוף של מצלמה דיגיטלית רצינית עולה כמעט כמו בארץ, אבל העדשות שמורכבות הן 1/3 מהמחיר, במיוחד היקרות שבהן, מאוד מאוד שווה, ניתן לחסוך אלפים. בעלי עמד מהופנט ליד החנויות, כיאה לחובב צילום אמיתי בכזו סיטואציה.
בכל מקום יש גם חייטים, רובם במקור מנפאל ופקיסטן שיושבים בפתחי החנויות ומתנפלים על העוברים ושבים עם הצעות מפתות של קומבינה - שמלת ערב + חליפת נשים + שתי חולצות + חצאית ב 70 יורו בתפירה אישית תוך 24 שעות, או הצעה לגברים של 2 חליפות + חולצות + מכנסיים + עניבה במחיר דומה. הבדים מעולים, המחיר והביצוע טוב, פחות שימושי לישראלי הממוצע.
קניות יומיומיות של מים מינרליים ומוצרי היגיינה הכי כדאי לעשות בסופרמרקטים קטנים או 7-11, שנמצאים בכל מקום. יותר זול שם מאשר בבתי מרקחת או ברחוב. בבתי המרקחת שמפו קטנצ'יק או מגבונים לחים יעלו כמו בארץ או יותר (10 שקלים), ואילו ב 7-11 20 באט. בכל מקום אפשר למצוא ולקנות בזול אריזות קטנות לנסיעה של קרם, שמפו, דאודורנט, סבון נוזלי, אבל רוב החברות הקיימות בארץ לא תמצאו שם (יש מוצרים טובים, אבל אם אתם חייבים רק פנטן תביאו מהבית).
הערה מיוחדת לבנות - אין שם תחבושות אולוייז או קוטקס, וטמפוני או-בי!!! חרשתי שני קניונים בבנגקוק, ואינספור בתי מרקחת ברחבי הארץ, והבנות המקומיות פשוט לא יודעות על מה מדובר. יש טמפוני טמפקס (אלה שעוד עם הקרטונים), וחברות מקומיות. התחבושות הקיימות של כל מיני חברות לא ידועות, והן מאוד לא נוחות - מיושנות כמו מתחילת שנות התשעים, עבות מאוד עד שבולטות מתחת לבגדים, ורובן... קצרות מדי לאנטומיה האירופאית, ונשארות מקופלות בזוית לא נוחה גם אחרי ההדבקה. קטסטרופה, גם היקרות שבהן. תביאו מהבית חובה!!!
שירותים:
קיימים משני סוגים - אסלה רגילה, ואסלת "בול קליעה" מחרסינה עם מעמד לעלות עליו עם הרגליים בגובה 10 ס"מ מהרצפה. האמת היא שהבול קליעה היא הרבה יותר נוחה בתנאי שטח, כשהדבר האחרון שרוצים זה לגעת בטעות באסלה (סליחה על הפרטים). בשירותים הציבוריים בדרך כלל יש ייצוג של שני הסוגים, ובחלק מהמקומות אין ידית הדחה אלא במקום ישנו מיכל מים עם קערית, שבעזרתה שוטפים את מה שיש. בתחנות דלק השירותים הם חינם, ברוב המקדשים שירותי בול קליעה חינם, השירותים הציבוריים הם 5-10 באט, השירותים בקניונים עולים 1 באט, והכלל הוא ככל שהשירותים יקרים יותר, כך הם מזעזעים יותר. ברוב המקרים אין נייר טואלט, יש ברז דוש קטן, אבל ליד כל שירותים ציבוריים תימצא בסטה חכמה שתמכור גלילי נייר טואלט בודדים.
המים החמים מקורם מאטמור שעושה את העבודה לא רע, וברוב המלונות גם לא שמעו על וילון אמבטיה או מקלחון, לכן כשמתקלחים כל החדר אמבטיה מוצף, ואין מגב מצורף. לא עקרוני אבל מעט מעצבן.
המסאז':
מי שאוהב מסאז'ים בארץ, בתאילנד הולך למצוא את עצמו בגן עדן. סוגי המסאז' הרווחים הם עיסוי רגליים, עיסוי בשמן ומסאז' תאילנדי, כל אחד במשך שעה. בסלונים יקרים ניתן למצוא גם עיסויים שוודיים, אבנים חמות, וטיפולים קוסמטיים שונים. במקומות הטובים שואלים אם אתה מעדיף עיסוי חזק/בינוני/עדין, או מיד מתחילים בעיסוי חזק ואז שואלים אם הכל בסדר, במקומות הפחות טובים עושים בעדינות וחוסכים כוחות. זה, אגב, לא קשור בכלל למחיר. עיסוי טוב הוא כזה שכואב עכשיו, אבל כעבור שעה תתחילו לרחף. התאילנדיות הקטנטנות הללו יודעות להפעיל כוח עצום, ומסוגלות למתוח גבר בגובה 1.90 עד שירצה לצרוח. הן לומדות מסאז' מספר שנים בבתי ספר מיוחדים עם תעודה, שהגדול והראשון הוא Wat Pho, מקדש ענקי בבנגקוק. המשכורות שהן מקבלות על העבודה הקשה הזו גורמות לך לרצות לבכות - 6000 באט, שכר מינימום מקומי. אם המסאז' היה טוב, מקובל לתת טיפ בשווי כ 20-30 באט (10% מעלות הטיפול). סלוני מסאז' נמצאים בכל מקום, החל מבסטות ממש ברחוב, או על החוף, ועד סלונים מעוצבים ויקרים. רובם מסתתרים בין החנויות, הבנות הפנויות יושבות בחוץ ליד השלט וצועקות לעוברים ושבים "מסאאאאאאז' מדאם?". חלקם הגדול מספקים גם שירותי כביסה, ופתוחים בדרך כלל מ 10-12 בבוקר עד 10-12 בלילה.
עיסוי רגליים עולה 180-250 באט לשעה, תלוי איפה. מתיישבים בכורסא נוחה, מתחילים ברחיצת רגליים או חיטוי בספוגית, ממשיכים בעיסוי כף הרגל, והרגל כולה עד הברך, עם לחיצות רפלקסולוגיות במקלון מיוחד, ומסיימים במתיחה של הרגליים והידיים, ועיסוי גב וצוואר קצר בישיבה. המנוחה האידאלית אחרי יום עמוס.
עיסוי בשמן עולה 200-300 באט ונעשה בתחתונים בלבד בשכיבה מאחורי וילון, וכולל עיסוי של כל הגוף - ידיים, רגליים, גב, בטן, ולעיתים אפילו חזה, ומתיחות בישיבה לקינוח. את השמן המיותר מנגבים במגבת, ולפעמים גם מפזרים טלק. כל הגוף משתחרר (למרות שכואב בתהליך). מומלץ לעשות אחרי מקלחת לפני השינה, וללכת לישון עם השמן, העור יעריך את זה מאוד. באיים מופיעה אופציה של עיסוי באלוורה, לשרופים מהשמש, בתוספת של 100 באט.
עיסוי תאילנדי נעשה בשכיבה בלבוש מלא (משוחרר), וכולל לחיצות ומתיחות גב, ידיים ורגליים, משחרר שרירים תפוסים וגב כואב, ועולה 200 באט.
מלונות:
ממה שראינו - הצפון הכי זול, האיים הכי יקרים, בנגקוק מתקרבת לאיים. החדרים בכל מקום מתחלקים לכאלה עם מאוורר ואלו עם מזגן, כאשר אלו עם המזגן יכילו גם מקלחת עם אטמור ושירותים בחדר, וברוב המקרים 2 בקבוקים של מים מינרליים. החדרים עם מאוורר זולים הרבה יותר, לעתים זוהי רק מיטה במעונות, או עם מקלחת ושירותים משותפים, או שיהיו חרקים בפנים, או חושה מבמבוק עם מזרן וכילה, אבל המחיר ללא כל תחרות - 100-300 באט בצפון, באיים מעט יותר, תלוי במיקום. גסטהאוסים עם מזגן ומקלחת מאוד בסיסיים יעלו כ 400 באט בצפון, באיים יותר. בצפון במחיר של 600-800 באט ללילה לזוג ניתן למצוא מלון באיכות טובה של 3 כוכבים במרכז העיר עם מיזוג, מקלחת, ואולי ארוחת בוקר. יש חדרים פנויים, בעיקר בציאנג מאי בלי בעיה אפשר להסתובב לבד בין המלונות ולבחור. באיים הכל יקר הרבה יותר, והאי עם המגורים ההכי יקרים הוא קו-פיפי. רוב המלונות מאפשרים גם שירות של שמירת חפצים.
בקו-סמוי המחיר של חדר עם מיזוג במלון טוב על החוף, עם בריכה יעלה 1000-2500 באט, תלוי ברמת הפאר מ 3 עד 5 כוכבים. המחיר לבונגלו בודד ליד הבריכה או בגן הוא כ 3000-4000 באט, ובונגלו על החוף ב 5000 ומעלה. המקומות הטובים תפוסים, כדאי מאוד להזמין מראש באינטרנט. ישנם גסטהאוסים מרובים במרחק 5 דקות הליכה מהחוף והמחירים מתחת ל 1000 באט, עם חדרים פנויים. בקו-פנגאן המחירים הם דומים. בחופים הקטנים והפחות עמוסים המחירים יורדים, אבל כדאי לחשוב על העלות של המוניות לחופים המרכזיים, שם מרוכזים רוב מקומות הבילוי. ישנם גם מלונות ספא מפוארים שנמצאים במרכז האי, ללא גישה לחוף בכלל, במחירים של כ 2000 באט.
בקו-פיפי חושה פצפונת מבמבוק על החוף עם מאוורר, מזרון, כילה וכנראה גם משהו דמוי מקלחת תעלה כ 300-400 באט, בונגלו ממוזג דקה מהחוף כ 3000 באט, וחדר במלון ליד החוף ב 2000-2500 באט, אלא אם כן מדובר בקופה-קבנה המפוארת במחיר של 4500. חדרים במלונות עם בריכה במרכז האי, עם הליכה של 10-15 דקות לחופים יעלו כ 1500 באט. ישנם מלונות בקו-פיפי שממוקמים בחופים שניתן להגיע אליהם רק במונית סירה או בטיפוס רגלי בג'ונגל, והמחירים שם זולים מעט יותר, רק שיש להתחשב בעלויות השיט היומיומי למרכז העניינים וחזרה, למי שלא חפץ בבדידות מוחלטת. במחירים על פניו דומה לקו-סמוי, רק שהתמורה למחיר היא הרבה יותר גרועה.
הכבישים הבינעירוניים בתאילנד פשוטים, לא מבלבלים, עם שילוט ברור ותדיר באנגלית. אין שום צורך במפה מפורטת בנסיעה באיים או בצפון, מספיק מפת תיירים חינמית עם נקודות ציון תיירותיות כדי לנווט את הכיוון הכללי של הנסיעה. בתוך הערים חלק גדול מהכבישים הם חד סטריים, גם הכבישים המרכזיים, וכדי להגיע פשוט נוסעים בריבועים. גם בתוך העיר ברחובות הראשיים יש שילוט ברור באנגלית, שלטים מכוונים לאטרקציות תיירותיות, ושמות הרחובות באנגלית.
הכתובות בכל הערים שהיינו בהן, כולל בנגקוק נכתבות כך: שם הרחוב ומספר SOI, ואח"כ מספר בית. מכל הרחובות הגדולים בעיר יוצאות כל מס' מטרים סמטאות בזוית ישרה, לכל סמטה קוראים סוי ומספר, והוא משמעותי לנהגי המונית והטוקטוקים - זה לא מספיק להגיד לנהג את שם הרחוב, חייבים לזכור מספר סוי.
תחבורה:
לא יצא לנו להשתמש בתחבורה ציבורית עירונית כגון אוטובוסים או סקיי-טריין בבנגקוק, רוב הזמן שכרנו רכב, או הלכנו ברגל עם נסיעות מזדמנות בטוקטוק. ג'יפ סוזוקי סמוראי 1.3 קטן 4X4 עם 2 או 4 מושבים יעלה כ 800 באט ל 24 שעות עם ביטוח, באיים ובצפון כאחד. ישנם רכבים יותר חדשים, ויותר יקרים. ההשתתפות העצמית היא כ 5000 באט (600 ש"ח). השכרות רכב ניתן למצוא בשפע בכל רחוב מרכזי, ובבתי מלון. המקומיים ורוב התיירים באיים נוהגים בטוסטוסים, כאשר המקומיים מצליחים להרכיב על טוסטוס 100 סמ"ק את שלושת ילדיהם, האשה, האמא, שני שקי אורז, ומחברים את הבסטה לצד. יש אפילו מוניות טוסטוס. הטוסטוסים עולים החל מ 200 באט ליממה ל 100-125 סמ"ק, אין עליהם ביטוח בשום מקום בתאילנד, ולכן חייבים לבדוק טוב טוב לפני ההשכרה. טוסטוס חדש מחנות יעלה כ 4500-6000 באט. די מפחיד לנסוע עליהם בכבישים ההרריים מאוד (נאמר גם על ידי בעלי אופנוע בארץ), ויש הרבה תיירים שנפצעים - נופלים או נכווים ברגל מהאגזוז, בעיקר מי שיושב מאחור. בעלי רצה בהיעדרי לשכור טוסטוס, אבל ברגע שניסה להרכיב את המוכר מאחור התהפך, וחזר עם ג'יפ.
ניתן לשכור גם ATV, הלוא הוא הטרקטורון המוכר, במחיר של 1300 באט (בין הדברים ההכי יקרים שניתן לנסוע בהם). הבעיה היא שאסור להכנס איתו לתוך הערים והכפרים, אבל בחלק מהמקומות, כמו קו-פנגאן, אף אחד לא מקפיד.
הדלק עולה כ 33 באט לליטר בתחנות דלק רגילות, ויש גם תחנות דלק בלתי רגילות בתוך חצרות בתים לצידי הדרך עם שלט קרטון GAZOLIN. זה בעצם חבית דלק שממנה שואב בעל הבית במשאבת יד לתוך צנצנת מדידה מספר ליטרים של דלק אדום כהה במחיר של כ 50 באט. ניסינו והATV בלע אותו כמו דלק רגיל. נתקלנו גם בתחנת דלק שפועלת על מטבעות ונראית כמו מכונה למכירת שתייה.
צורת הנהיגה הפופולרית בתאילנד היא לאט-לאט, בלי לחץ, ובלי לעבור את קו ה 70 קמ"ש בכביש בינעירוני. הם רגועים, לא צופרים, תמיד תמיד נצמדים לשולי הכביש כדי לאפשר עקיפה. רק בבנגקוק נתקלנו בנהגים שמתקרבים ל 100 קמ"ש, וגם שם זה נדיר.
ישנם הבדלים בין סוגי המוניות והטוקטוקים בין הצפון, בנגקוק והאיים. בצפון הטוקטוקים הם המקוריים, כלמר קופסת פח מקושטת על 3 גלגלים, וספסל אחד מאחורי הנהג. נעים לנסוע בו בזוג, ראינו גם שישה אנשים ואני עדיין לא מבינה איך הם נדחסו פנימה. בפוקט הטוקטוק הוא משאית קטנה עם 4 גלגלים, עם 2 ספסלים אחד מול השני מאחור, ופתח ליציאה ביניהם. למשאיות הטוקטוק האלה יש איגוד, ופרייסליסט קבוע לפי שעת היום והמרחק, אז לא תמיד ניתן להתמקח, אלא עדיף לחכות שעוד אנשים יצטרפו לנסיעה ויתחלקו בנטל. בבנגקוק הטוקטוקים דומים לאלה שבצפון. בצפון ובאיים ישנן גם מעין "מוניות שירות" - טנדר אדום שמאחורה הותקנו 2 ספסלים לאורך, והכניסה היא מכיוון דלת הבגאז' החסרה. הן נוסעות במסלולים קבועים יחסית, ובדרך כלל מחכים עד שמתמלא באנשים (8 מאחור ו1 ליד הנהג, אבל המקומיים נכנסים בכיתות שלמות, נתלים על המדרגה מאחור, ומשתמשים במונית להובלות). לנו יצא לנסוע במונית טנדר כזו עם אופנוע (!) שעמד בין הספסלים, רגע לא ייאומן.
מחירי המוניות באיים הם ההכי יקרים, ואילו בבנגקוק הטוקטוקים הכי זולים, במיוחד לנסיעות קצרות, אפילו 20 באט לנסיעה של כמה בלוקים (בנסיעה דרך איזור עם עומס תנועה המחיר ימריא, או שהם יסרבו לנסיעה ובצדק). בכל מקרה צריך להתמקח, בעיקר בנסיעת טוקטוק.
שוטרי התנועה הם לא רבים, ובעיקר נמצאים ליד מרכזי קניות עמוסים או בתי מלון, מסדרים את התנועה עם משרוקית בלתי נסבלת. שמענו את השריקות מהקומה ה 11 במלון, עם חלון סגור!
הקניות:
ניתן לעשות בכל מקום, יש בסטה או מוכר בכל פינה, ואתה לא יכול להמנע מהם גם אם תרצה. בבסטות רצוי להתמקח על המחיר, וזה פרקטי להוריד את המחיר ב 40% מההתחלתי. המיקוח נעשה אך ורק ברוח טובה, עם חיוך ובלי צעקות, ברגע שהמחיר נמוך מדי לדעת המוכר, או שההתנהגות לא מוצאת חן בעיניו, הוא פשוט יפנה אליך את הגב ויעבור לקונים אחרים, ולא חסר. התאים אוהבים כשמתמקחים איתם יפה ומעניין, במחמאות למוצר, ובחיוך, עד לצורה של אמנות כמעט. למי שמתקשה בשפה תמיד יימצא מחשבון עליו מקלידים את הסכום, ותמיד תקבלו הנחה על קניית כמה מוצרים יחד.
בעינינו הקניות ההכי מעניינות היו בשווקי הלילה בצפון, המחירים והאיכות טובים וישנם כמה מוצרים ייחודיים שתתקשו למצוא בבנגקוק או באיים. ההמלצה הגורפת היא - אם ראיתם משהו שאוהבים באמת, תקנו ומייד, כי לא תמיד תמצאו דבר זהה בהמשך, ותצטערו. באיים המחירים עולים, האיכות יורדת, ורוב המוצרים פחות ייחודיים ויותר מערביים - חולצות, ג'ינסים, ומכנסי billabong. בבנגקוק כדאי למי שמחפש מסע קניות להגיע לאזור הקניות ליד Bangkok sky, מבחר עצום של בגדים איכותיים בחצי המחיר מהארץ, באלף שקל אפשר לחזור לארץ עם מלתחה חדשה ומעולה, ויש המון מידות גדולות וגדולות מאוד.
טלפונים סלולריים בקניון ה MBK ישנה קומה שלמה ענקית רק של טלפוניה, המכשירים של דור 3 חצי מחיר מהארץ ומבחר ענק. אל תשכחו לבקש שיפרצו לכם את הטלפון לעברית, בתוספת של כמה שקלים למחיר. מבחינת ציוד צילום ואלקטרוניקה - כרטיסי זכרון למצלמה במחירי הארץ, מה שיותר זול הוא מזויף. גוף של מצלמה דיגיטלית רצינית עולה כמעט כמו בארץ, אבל העדשות שמורכבות הן 1/3 מהמחיר, במיוחד היקרות שבהן, מאוד מאוד שווה, ניתן לחסוך אלפים. בעלי עמד מהופנט ליד החנויות, כיאה לחובב צילום אמיתי בכזו סיטואציה.
בכל מקום יש גם חייטים, רובם במקור מנפאל ופקיסטן שיושבים בפתחי החנויות ומתנפלים על העוברים ושבים עם הצעות מפתות של קומבינה - שמלת ערב + חליפת נשים + שתי חולצות + חצאית ב 70 יורו בתפירה אישית תוך 24 שעות, או הצעה לגברים של 2 חליפות + חולצות + מכנסיים + עניבה במחיר דומה. הבדים מעולים, המחיר והביצוע טוב, פחות שימושי לישראלי הממוצע.
קניות יומיומיות של מים מינרליים ומוצרי היגיינה הכי כדאי לעשות בסופרמרקטים קטנים או 7-11, שנמצאים בכל מקום. יותר זול שם מאשר בבתי מרקחת או ברחוב. בבתי המרקחת שמפו קטנצ'יק או מגבונים לחים יעלו כמו בארץ או יותר (10 שקלים), ואילו ב 7-11 20 באט. בכל מקום אפשר למצוא ולקנות בזול אריזות קטנות לנסיעה של קרם, שמפו, דאודורנט, סבון נוזלי, אבל רוב החברות הקיימות בארץ לא תמצאו שם (יש מוצרים טובים, אבל אם אתם חייבים רק פנטן תביאו מהבית).
הערה מיוחדת לבנות - אין שם תחבושות אולוייז או קוטקס, וטמפוני או-בי!!! חרשתי שני קניונים בבנגקוק, ואינספור בתי מרקחת ברחבי הארץ, והבנות המקומיות פשוט לא יודעות על מה מדובר. יש טמפוני טמפקס (אלה שעוד עם הקרטונים), וחברות מקומיות. התחבושות הקיימות של כל מיני חברות לא ידועות, והן מאוד לא נוחות - מיושנות כמו מתחילת שנות התשעים, עבות מאוד עד שבולטות מתחת לבגדים, ורובן... קצרות מדי לאנטומיה האירופאית, ונשארות מקופלות בזוית לא נוחה גם אחרי ההדבקה. קטסטרופה, גם היקרות שבהן. תביאו מהבית חובה!!!
שירותים:
קיימים משני סוגים - אסלה רגילה, ואסלת "בול קליעה" מחרסינה עם מעמד לעלות עליו עם הרגליים בגובה 10 ס"מ מהרצפה. האמת היא שהבול קליעה היא הרבה יותר נוחה בתנאי שטח, כשהדבר האחרון שרוצים זה לגעת בטעות באסלה (סליחה על הפרטים). בשירותים הציבוריים בדרך כלל יש ייצוג של שני הסוגים, ובחלק מהמקומות אין ידית הדחה אלא במקום ישנו מיכל מים עם קערית, שבעזרתה שוטפים את מה שיש. בתחנות דלק השירותים הם חינם, ברוב המקדשים שירותי בול קליעה חינם, השירותים הציבוריים הם 5-10 באט, השירותים בקניונים עולים 1 באט, והכלל הוא ככל שהשירותים יקרים יותר, כך הם מזעזעים יותר. ברוב המקרים אין נייר טואלט, יש ברז דוש קטן, אבל ליד כל שירותים ציבוריים תימצא בסטה חכמה שתמכור גלילי נייר טואלט בודדים.
המים החמים מקורם מאטמור שעושה את העבודה לא רע, וברוב המלונות גם לא שמעו על וילון אמבטיה או מקלחון, לכן כשמתקלחים כל החדר אמבטיה מוצף, ואין מגב מצורף. לא עקרוני אבל מעט מעצבן.
המסאז':
מי שאוהב מסאז'ים בארץ, בתאילנד הולך למצוא את עצמו בגן עדן. סוגי המסאז' הרווחים הם עיסוי רגליים, עיסוי בשמן ומסאז' תאילנדי, כל אחד במשך שעה. בסלונים יקרים ניתן למצוא גם עיסויים שוודיים, אבנים חמות, וטיפולים קוסמטיים שונים. במקומות הטובים שואלים אם אתה מעדיף עיסוי חזק/בינוני/עדין, או מיד מתחילים בעיסוי חזק ואז שואלים אם הכל בסדר, במקומות הפחות טובים עושים בעדינות וחוסכים כוחות. זה, אגב, לא קשור בכלל למחיר. עיסוי טוב הוא כזה שכואב עכשיו, אבל כעבור שעה תתחילו לרחף. התאילנדיות הקטנטנות הללו יודעות להפעיל כוח עצום, ומסוגלות למתוח גבר בגובה 1.90 עד שירצה לצרוח. הן לומדות מסאז' מספר שנים בבתי ספר מיוחדים עם תעודה, שהגדול והראשון הוא Wat Pho, מקדש ענקי בבנגקוק. המשכורות שהן מקבלות על העבודה הקשה הזו גורמות לך לרצות לבכות - 6000 באט, שכר מינימום מקומי. אם המסאז' היה טוב, מקובל לתת טיפ בשווי כ 20-30 באט (10% מעלות הטיפול). סלוני מסאז' נמצאים בכל מקום, החל מבסטות ממש ברחוב, או על החוף, ועד סלונים מעוצבים ויקרים. רובם מסתתרים בין החנויות, הבנות הפנויות יושבות בחוץ ליד השלט וצועקות לעוברים ושבים "מסאאאאאאז' מדאם?". חלקם הגדול מספקים גם שירותי כביסה, ופתוחים בדרך כלל מ 10-12 בבוקר עד 10-12 בלילה.
עיסוי רגליים עולה 180-250 באט לשעה, תלוי איפה. מתיישבים בכורסא נוחה, מתחילים ברחיצת רגליים או חיטוי בספוגית, ממשיכים בעיסוי כף הרגל, והרגל כולה עד הברך, עם לחיצות רפלקסולוגיות במקלון מיוחד, ומסיימים במתיחה של הרגליים והידיים, ועיסוי גב וצוואר קצר בישיבה. המנוחה האידאלית אחרי יום עמוס.
עיסוי בשמן עולה 200-300 באט ונעשה בתחתונים בלבד בשכיבה מאחורי וילון, וכולל עיסוי של כל הגוף - ידיים, רגליים, גב, בטן, ולעיתים אפילו חזה, ומתיחות בישיבה לקינוח. את השמן המיותר מנגבים במגבת, ולפעמים גם מפזרים טלק. כל הגוף משתחרר (למרות שכואב בתהליך). מומלץ לעשות אחרי מקלחת לפני השינה, וללכת לישון עם השמן, העור יעריך את זה מאוד. באיים מופיעה אופציה של עיסוי באלוורה, לשרופים מהשמש, בתוספת של 100 באט.
עיסוי תאילנדי נעשה בשכיבה בלבוש מלא (משוחרר), וכולל לחיצות ומתיחות גב, ידיים ורגליים, משחרר שרירים תפוסים וגב כואב, ועולה 200 באט.
מלונות:
ממה שראינו - הצפון הכי זול, האיים הכי יקרים, בנגקוק מתקרבת לאיים. החדרים בכל מקום מתחלקים לכאלה עם מאוורר ואלו עם מזגן, כאשר אלו עם המזגן יכילו גם מקלחת עם אטמור ושירותים בחדר, וברוב המקרים 2 בקבוקים של מים מינרליים. החדרים עם מאוורר זולים הרבה יותר, לעתים זוהי רק מיטה במעונות, או עם מקלחת ושירותים משותפים, או שיהיו חרקים בפנים, או חושה מבמבוק עם מזרן וכילה, אבל המחיר ללא כל תחרות - 100-300 באט בצפון, באיים מעט יותר, תלוי במיקום. גסטהאוסים עם מזגן ומקלחת מאוד בסיסיים יעלו כ 400 באט בצפון, באיים יותר. בצפון במחיר של 600-800 באט ללילה לזוג ניתן למצוא מלון באיכות טובה של 3 כוכבים במרכז העיר עם מיזוג, מקלחת, ואולי ארוחת בוקר. יש חדרים פנויים, בעיקר בציאנג מאי בלי בעיה אפשר להסתובב לבד בין המלונות ולבחור. באיים הכל יקר הרבה יותר, והאי עם המגורים ההכי יקרים הוא קו-פיפי. רוב המלונות מאפשרים גם שירות של שמירת חפצים.
בקו-סמוי המחיר של חדר עם מיזוג במלון טוב על החוף, עם בריכה יעלה 1000-2500 באט, תלוי ברמת הפאר מ 3 עד 5 כוכבים. המחיר לבונגלו בודד ליד הבריכה או בגן הוא כ 3000-4000 באט, ובונגלו על החוף ב 5000 ומעלה. המקומות הטובים תפוסים, כדאי מאוד להזמין מראש באינטרנט. ישנם גסטהאוסים מרובים במרחק 5 דקות הליכה מהחוף והמחירים מתחת ל 1000 באט, עם חדרים פנויים. בקו-פנגאן המחירים הם דומים. בחופים הקטנים והפחות עמוסים המחירים יורדים, אבל כדאי לחשוב על העלות של המוניות לחופים המרכזיים, שם מרוכזים רוב מקומות הבילוי. ישנם גם מלונות ספא מפוארים שנמצאים במרכז האי, ללא גישה לחוף בכלל, במחירים של כ 2000 באט.
בקו-פיפי חושה פצפונת מבמבוק על החוף עם מאוורר, מזרון, כילה וכנראה גם משהו דמוי מקלחת תעלה כ 300-400 באט, בונגלו ממוזג דקה מהחוף כ 3000 באט, וחדר במלון ליד החוף ב 2000-2500 באט, אלא אם כן מדובר בקופה-קבנה המפוארת במחיר של 4500. חדרים במלונות עם בריכה במרכז האי, עם הליכה של 10-15 דקות לחופים יעלו כ 1500 באט. ישנם מלונות בקו-פיפי שממוקמים בחופים שניתן להגיע אליהם רק במונית סירה או בטיפוס רגלי בג'ונגל, והמחירים שם זולים מעט יותר, רק שיש להתחשב בעלויות השיט היומיומי למרכז העניינים וחזרה, למי שלא חפץ בבדידות מוחלטת. במחירים על פניו דומה לקו-סמוי, רק שהתמורה למחיר היא הרבה יותר גרועה.
כביסה:
אנחנו עשינו טעות, והבאנו איתנו בגדים לשבוע שלם שנאלצנו לסחוב כל הטיול, וסתם תפסו מקום הכרחי בתרמילים. שרותי הכביסה כל כך זולים וזמינים שאין שום צורך לעשות כזה דבר. כמעט בכל סלון מסאז' (שניתן למצוא בכל מקום), ובחלק מסוכנויות התיירות יש שירותי כביסה ברמה גבוהה. איפה שלא היינו מצאנו מכבסה ממש ליד המלון. קילו כביסה יעלה 30-40 באט, ויהיה מוכן תוך 24 שעות, מקופל ומסודר. בחלק מהמקומות יעשו רשימת בגדים, ובחלק רק יתנו לכם קבלה עם משקל. אם אתם ממהרים, ב 50 באט לקילו תזכו לכביסת אקספרס שתהיה מוכנה תוך 3-4 שעות. כיבסנו כל יום כמעט, וכל פעם היינו מרוצים. כל הבגדים חזרו, פעם אחת קיבלנו תחתונים של מישהו אחר, ולהפתעתי הרבה בכביסה הראשונה נעלמו כמה כתמים שנלחמתי בהם שנה במכונה הביתית ללא הצלחה. הכביסה מספיק עדינה להתמודד עם בגדי ים, וגם עם חזיות תחרה יקרות, ועוד חולצות עדינות לסוגיהן.
תעופה:
בבנגקוק ישנם שני שדות תעופה: Suvarnabhumi החדש והמרכזי, לטיסות מקומיות ועולמיות, גדול ומעוצב. השדה הישן Don Muang נמצא כ 45 דקות נסיעה מסוורנחומי במונית, ומשמש לטיסות מקומיות בלבד.
כשנוחתים בסוורנחומי יוצאים לקומה הראשונה, ההמראות הן בקומה הרביעית והאחרונה, שם נמצאים גם משרדיהן של רוב חברות התעופה העולמיות והמקומיות, וניתן לקנות ולהחליף כרטיסים במקום. בתת-קומות 2 ו 3 נמצאות מסעדות, וסלון מסאז' להרוג את הזמן. מומלץ לא לחכות למעלית, שכל הזמן עמוסה, אלא להשתמש בדרגנועים שמותאמים לעגלות מטען, ולחסוך 10-20 דקות במעבר בין הקומות. ביציאה מהקומה הראשונה נמצאות תחנות אוטובוסים עם מסלולים מסודרים. קונים כרטיס בקופה לפני התחנה, ומתפזרים באוטובוס ברחבי בנגקוק, זול יותר ממונית ונוח. נסיעה מהשדה לקוואסן למשל תעלה 150 באט לאדם. האוטובוסים יוצאים כל שעה במסלול קבוע מעגלי, ניתן גם להגיע איתם לשדה התעופה חזרה. בתחנת המוניות הכל מסודר מאוד, ניגשים לפי התור לדוכן לפני המוניות, אומרים לקופאית את היעד, משלמים, וניגשים עם הקבלה לנהג הראשון בתור. שום חאפר לא מצליח להסתנן. המוניות מפנקות ולא זולות, 250 באט לנסיעה מסוורנחומי לדון מואנג, סביב ה 400 לבנגקוק, עם מחירים קבועים.
שדות התעופה בציאנג מאי, פוקט, וסוראטאני קטנים וחסרי ייחוד. שדה התעופה בקו סמוי, לעומת זאת, הוא ההכי יפה מבין כל אלה שביקרנו בהם אי פעם, פרוס על שטח של גנים וביתנים מעוצבים עם ריהוט מפנק, ערסלים, וחדרי שירותים מפוארים עם אקווריומים ענקיים. חברת התעופה המקומית היחידה שנוחתת בקו סמוי היא Bangkok Airways שמגדירה את עצמה כ"טיסות בוטיק", ושדה התעופה, השירות, והמחיר בהחלט עונים להגדרה.
חברות התעופה לטיסות מקומיות:
Air Asia עם טיסות זולות מאוד לכל היעדים בתאילנד חוץ מקו-סמוי, עם 4-6 טיסות ביום לכל יעד. הטיסות בדרך כלל לא עומדות בלוח הזמנים, המטוס נראה כמו אוטובוס עם כנפיים, אפילו בלי מספר מושב על הכרטיס, ובמהלך הטיסה (הקצרה, שעה-שעתיים גג) לא מגישים כלום. שימושי זול וזמין, וטסנו איתם 3 פעמים.
One-Two-Go עם טיסות זולות (מחירים דומים לאייר אסיה) מספר פעמים ביום לכל מיני יעדים בתאילנד. בבנגקוק ההמראות הן מדון מואנג, קחו בחשבון. הפעם יש מספר מושב, ומגישים תה, אבל סה"כ מאוד דומה לחברת אייר אסיה.
בנגקוק איירווייז טסים לכל היעדים בתוך תאילנד, וקו-סמוי, במחיר שהוא כמעט פי שתיים מהחברות המתחרות. הצטערנו שהתקמצנו על טיסה ישירה כזו מציאנג מאי לקו סמוי, כי הגעה במעבורת גוזלת יום שלם, ובסופו של דבר הגענו לאותו המחיר, אולי כי לא תכננו את זה כמו שצריך. בכל מקרה תקראו על ההגעה לקו-סמוי בפרסום המתאים, ותחליטו בעצמכם. אנחנו בכל אופן מאותו רגע והלאה החלטנו שאנחנו טסים לאן שרק אפשר, כי זמן בטיול לפעמים שווה יותר מכסף. (סה"כ היו לנו 5 טיסות פנימיות)
בכל מקרה את הטיסות מומלץ להזמין מראש, חלק מהטיסות הזמנו באינטרנט באתר של אייר אסיה, את הטיסה ב one-two-go הזמנו בשדה התעופה, 3 שעות לפני ההמראה, וחלק דרך סוכנות נסיעות בקו-סמוי במחיר שהיה... יותר זול ממה שהופיע באתר. טיסות לקו-סמוי בטוח שצריך להזמין מראש, הן תמיד מלאות.
חברת התעופה Thai Silk... המחירים פשוט לא היו לכיס שלנו, אז אין לי מה להגיד. מה שכן, נראה מפואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה